ייעוץ טיפולי – פסיכותרפיה הומניסטית
הייעוץ במהותו הינו פסיכותרפיה הומניסטית המרוכזת באדם והמכוונת לעזור לו בקונפליקטים השונים המתעוררים בשלבי החיים השונים ובמגוון מעגלי החיים, תוך שמירה על כבוד האדם וערכיו התרבותיים.
האגודה מאגדת ומסמיכה יועצים- מטפלים הומניסטים, העוסקים בייעוץ טיפולי פרטני, ייעוץ טיפולי חינוכי וייעוץ טיפולי זוגי ומשפחתי ומהווה פורום מקצועי המעשיר את חבריו.
האגודה מעניקה הסמכה ב"ייעוץ טיפולי". החברות באגודה הינה על בסיס קריטריונים ברורים של הכשרה והשכלה, נעשה כל מאמץ לשמור על רמה אישית ומקצועית גבוהה שתתרום לרווחת הפונים.
ייעוץ-טיפולי הוא פסיכותרפיה הומניסטית, כלומר גישה טיפולית הממוקדת באדם וחותרת לרווחתו, מתייחסת לקונפליקטים המתעוררים במעגלי חייו ומייחסת חשיבות רבה ליחסים הבין-אישיים הבאים לידי ביטוי במפגש הטיפולי.
בחרנו להשתמש במושג "ייעוץ טיפולי" לא כדי להבדילו ממושג "הייעוץ" אלא כדי לתקן עיוותים היסטוריים ולהדגיש בו את הגורם הטיפולי (פסיכותרפיה). גורם שהיה והינו עיקר ומהות בייעוץ ולראות ב"ייעוץ טיפולי" פסיכותרפיה לכל דבר.
מטרת הייעוץ הטיפולי לתת לנועץ הזדמנות לחפש ולמצוא דרך לחיים משמעותיים ומספקים תוך שמירה על כבודו וערכיו. ייעוץ טיפולי כולל עבודה עם פרט, זוג או קבוצה ומכוון לעזור לאדם במצבי מצוקה המתעוררים עקב ההתפתחות, יחסים בין-אישיים, קבלת החלטות ובעיות ספציפיות. העבודה נעשית דרך רגשות והתייחסות לקונפליקטים תוך-אישיים, כדי לפתח תובנה וידע. הייעוץ הטיפולי מייחס חשיבות רבה ליחסים הבין-אישיים המתעוררים במפגש הטיפולי. היועץ הטיפולי מחויב לאמונה בפוטנציאל הטמון בכל אדם, וביכולתו וכוחו של האדם עצמו להכיר בפוטנציאל הזה ולהפעילו.
שורשיה של הפסיכותרפיה ברוח זו הם בראייה הומניסטית-אקזיסטנציאלית כפי שבאה לידי ביטוי בתפישה הייעוצית של קרל רוג'רס ובראייה הדיאלוגית של מרטין בובר.
מן הראוי לציין שייעוץ בהקשר הזה נגזר מהמילה "עצה". עצה הוא החלק בעץ
המכיל את הליבה (המהות) והמעניק לגזע ולענפים את יציבותם, דרך העצה עוברים החומרים המזינים והמבטיחים את הקיום והצמיחה.
יש להשתחרר מן ההיבט הדל והצר של ייעוץ כמתן עצה (Advice Giving) ולאמץ ייעוץ כגישה המאפשרת הסתכלות רחבה המקנה יכולת חיפוש ובחירה.
ייעוץ ופסיכותרפיה
האם קיימים הבדלים בין ייעוץ לפסיכותרפיה? השאלה הזאת נשאלת לעיתים קרובות, הן בציבור והן במערכות טיפוליות ואקדמיות, והתשובה היא בדרך כלל מתחמקת או מעורפלת. חוקרים מרכזיים באקדמיה בחנו בשנים האחרונות הגדרות, עקרונות ויעדים בתחומים הללו וכך גם ערכו תצפיות בעבודה הטיפולית היום-יומית במסגרות של העוסקים בפסיכותרפיה ובייעוץ. מסקנתם היא שלמרות שאין כל הבדל בעשייה, קיימים הבדלים הן בציבור והן אצל אנשי המקצוע בעמדות כלפי שני המונחים, כשהפסיכותרפיה זוכה ליוקרת יתר. על כן, למטרות מסחריות, מעדיפים להשתמש במונח "פסיכותרפיה". קיימת הסכמה בין החוקרים שההבדלים הללו בעמדות אינם נובעים מגורמים מהותיים אלא מהתפתחות היסטורית, מדיניות של ממשל ובעיקר תוצאה של אופן מתן רישיונות ודרך האצלת סמכויות Accreditation)).
בהקשר זה, מעניין להביא ציטוט מפי רוג'רס: "קיימת נטייה להשתמש במונח ייעוץ לתיאור ראיונות פחות רשמיים ושטחיים, ואילו לשמור את המונח פסיכותרפיה כדי לתאר מפגשים אינטנסיביים וארוכים יותר, העוסקים ברמות העמוקות של האישיות. יתכן שיש הגיון מה בהבחנה הזאת אבל ברור ובולט לעין שלא ניתן להבדיל בין ייעוץ אינטנסיבי ומוצלח לבין פסיכותרפיה אינטנסיבית ומוצלחת". יש לזכור, שרוג'רס בחר (בתחילת שנות הארבעים של המאה שעברה) להשתמש לראשונה במונח "ייעוץ" במקום "פסיכותרפיה"; הוא עשה זאת לא בכדי להבדיל את ה"ייעוץ" מה"פסיכותרפיה" אלא בכדי לשחרר את "הפסיכותרפיה" מהשעבוד למודל הרפואי.
למרות הבסיס הלא ענייני עליו מושתתים ההבדלים בין שני התחומים, הדבר משפיע על הציפיות והתחושות של הפונים ועל ההתייחסות של הממסדים השונים ודבר זה גם משליך על העשייה עצמה ופוגע בה. החוקרים מאמינים שבמתן רישוי נאות ליועצים, העמדות הבלתי ענייניות הללו ישחקו עם הזמן.
הפסיכותרפיה ההומניסטית
הפסיכותרפיה ההומניסטית אינה מיקשה אחת. חוסר הסגירות הטבוע במהותה, מאפשר פתיחות לסוגים שונים של פסיכותרפיות. זוהי פסיכותרפיה דינמית מאחר ועיקרה בהתייחסות לקונפליקטים פנימיים, התכנים של הקונפליקטים שבה שונים מהתכנים של הזרם הדינמי — הפסיכואנליזה. בניגוד לפסיכואנליזה, הפסיכותרפיה ההומניסטית אינה מתמקדת ואינה מדגישה קונפליקטים בין דחפים מודחקים לביו מציאות או בין ההתפתחות לבין דמויות מופנמות. ההדגשה כאן היא על מצבי הקיום הגורמים לאי-שקט, דאגה וחרדה, קונפליקטים שעולים מדי פעם, ובכל פעם מחדש בשלבי ההתפתחות ובמעגלי החיים השונים של האדם. העיקר כאן היא האמונה שהשאיפות הנעלות של האדם ותכונותיו ה"ערכיות חיוביות" הן ראשוניות ומהותיות באורגניזם האנושי.
הפסיכותרפיה ההומניסטית המזוהה עם האקסיסטנציאליזם, מתמקדת במצבי הקיום המוחלטים שהם מוות, חופש, בדידות וחוסר משמעות. היא מזוהה פחות עם האקסיסטנציאליזם, מתמקדת במצבי חיים בכלל כמו בחירה, אחריות, חופש, השתייכות, מצבי מעבר, זוגיות, משפחה, הצלחה, כשלון, לימודים, קריירה, אובדן, מוות ועוד…
הפסיכותרפיה הזו אינה עסוקה בהבחנה בין נורמאלי לבין פסיכופתולוגי, מאחר ומאמינה שההבדל כאן הוא עניין של כמות ולא של איכות. היא מכירה בכך שלחץ קיים אצל כולם כחלק מהקיום. הביטוי הפתולוגי תלוי בצורת ההתמודדות והיעילות וכך גם במנגנוני ההגנה. היא אינה חותרת לדיאגנוזה ורואה בה מידה מסוימת של תיוג המשרת יותר את התיאוריה או את המאבחן ופחות את האדם המתמודד עם הקושי.
הפסיכותרפיה ההומניסטית צומחת מחיי היום-יום. אין לה בית, התיאוריה שלה פחות מוגדרת ושואפת למרחב. שורשיה נוגעים בשגרת החיים ובתחומי הדעת השונים המבטאים את האדם, כמו פילוסופיה, ספרות, דת וכו', היא ניתנת בקלות לתרגום לשפת היום-יום. הפסיכולוגיה ההומניסטית לא מייחסת חשיבות מיוחדת לעבר; ההווה והעתיד חשובים באותה מידה ואולי אפילו יותר
עיתון האגודה מרץ 2021: magazin